בעקבות הפרסום הבינלאומי שזכיתי אחרי הכתבה בידיעות על הבלוג הזה ממש שאתם קוראים, שני דברים קרו:

1. גיל שם לב שאני האדם היחיד בעולם חוץ מביבי ואובמה שהופיע על השער של הארץ וגם על השער של ידיעות.

2. אנשים מפקפקים באהבה שלי לאלונה.

אז התשובה שלי היא: האהבה שלי לאלונה היא מוחלטת, כוללת, ואינסופית. היא לא תלויה בדבר, זולת, כמובן בשעה ביום.

ולכן חשבתי לתת לכם גרף שמתאר את האהבה שלי לאלונה כפונקציה של השעה ביום.

אז הנה הוא.

גרף אהבה/שעה

אני רוצה להתמקד בכמה נקודות מפתח:

05:00 – בשעה הזו אין לי אהבה לאף אחד בעולם. בטח לא אם מושא האהבה מעיר אותי בה.

מכאן ואילך זה משתפר – אם כי באיטיות מכאיבה – כי מתישהו מפנימים שאין ברירה ועכשיו או שמתעצמים מבפנים או שמתים מבפנים. וכך מילימטר אחרי מילימטר אני מתחיל לשחק איתה, לצייר איתה, לשגע אותה.

ופתאום, מפה לשם – איזה כיף לנו!

הערה מנהלתית: כל התעוררות מאוחרת יותר מאפשרת לי לקום פחות מותש ולכן פשוט מדלגת ישירות על הגרף אל שלב המשחקים והכיף.

08:00 – שעת הנחיתה בגן. ברגע הפרידה הזה הלב שלי נקרע בהתנגשות בין הרצון לחזיר את אלונה לרחם שלי לבין תחושת החופש המוחלט שמדגדגת באצבעות הידיים. התוצאה היא אורגזמה של אהבה וחופש שלא נראתה כמותה מאז שדחסנו MDMA מזוקק בקיץ האהבה בסוף האייטיז במנצ'סטר, ולפני כן רק בוודסטוק מאז אתמול באותה שעה.

09:00 ואילך – מכאן אני שוכח את אלונה ונזכר בה בשילוב של נקיפות מצפון על כך ששכחתי אותה וגעגוע עמוק לצחוקים שהיא עושה. איזו ילדה מופלאה יש לי.

16:00 שעת האיסוף מהגן. לכאן מתנקזים כל רגשות המצפון על כך שאנחנו שולחים את הילדים לכלא כדי לקבל קצת חופש, והאושר שיש בעיניים שלה כשהיא רצה ומחבקת אותי בדלת הכניסה, וכך הלב שלי חווה אורגזמה של אהבה וגעגוע שלא נראתה כמותה מאז שדחסנו MDMA מזוקק בקיץ האהבה בסוף האייטיז במנצ'סטר, ולפני כן רק בוודסטוק מאז אתמול באותה שעה.

16:07 ירח הדבש הסתיים, גברת. עוד 4 שעות עד למיטה. מעכשיו ההדרדרות היא קבועה ובלתי ניתנת לעצירה. זה יהיה קשה מאד לשרוד את השעות האלה.

20:00 מקלחת פיג'מה צחצוח שיניים ומיטה – ארבעת פרשי הגיהנום שגורמים לכל הורה לבקש את נפשו למות בייסורים.

21:00 תוסיפו לכך עוד שעה של סיפורים, תחקירים, הוראות ליטוף מדויקות, קצת יללות, בכי פה ושם, סטירה פה ושם, ואני כבר עם עשן שיוצא מהאזניים.

22:00 ואילך – היא ישנה.

איזה מלאך קטן. אני מאוהב בה.

שנלך לישון או שנצפה בפרק?

23:00 – בפועל זה יותר קרוב ל"דקה אחרי שאלונה ישנה" – נרדמים. מכאן אני שומר על אהבה יציבה מתוך שינה.

עד לבוקר, כמובן.

 

 

 

פוסטים הקשורים לנושא

תגובות אחרונות
  • 31.01
  • שירן גליק

היי :-)
היום (31/1/14) , זו הפעם הראשונה בה נפגשתי בבלוג שלך בעקבות הכתבה במאקו.
אני בן 35, נשוי, אבא לילדה בת 3, מאמן כושר, מבשל באהבה ועוד כמה דברים…
הכתיבה שלך גורמת לי להרגיש קצת יותר נורמלי עם כל אלפי המחשבות, התחושות והרגשות שמתרוצצות בתוכי, תודה :-))
סוף שבוע נעים :-)))

  • 01.02
  • אסף רותם

הי, תודה רבה! מוזמן גם לעקוב אחרינו בפייסבוק, להתעדכן וגם לתרום מהחוויות שלך

השאירו תגובה




הבלוג של
אבא אסף

אסף רותם

משלב באופן אידיאלי בין אבהות לבין עצמאות, בכך שבכל פעם שאני נכשל באחד אני מאשים את האחר. פיתחתי משוואה מתמטית זוכת פרסים ולפיה: עצמאי X אבא = 0. האפס מתייחס להכנסה, כן? עושה דברים בדרך שלי, ותמיד מגיע לאותה צומת בחיים. מציע הרבה מאד מה ללמוד בתחום ה"איך לא לעשות דברים", אז בקיצור:

בזוגיות
אבא לאלונה
נו תקראו כבר

לבלוג של גיל >

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.