נכון שגם יום המשפחה שלכם נראה כמו שהחיפוש בגוגל נראה?

Screen Shot 2014-01-29 at 3.30.27 PM

שלי לא.

כי זה לא יום המשפחה. בלוח השנה לא מציינים ימים סתם כך. מציינים אותם כדי לשמר את המבנים הקיימים, וכדי לזרוע לנו מלח על הפצעים. מה שהיה יום האם, לדוגמא, צוין כדי להזכיר לנשים שיש לגברים 364 ימים על כל אחד שהן מקבלות. תעיינו קדימה בשאר הימים עד שתגיעו ליום המשפחה, שנועד להזכיר לנו שבשאר 364 הימים התחת שלנו שייך לשוק העבודה.

יום המשפחה? יותר כמו יום הזיכרון למשפחה. איפהשהו כולנו עשינו את הפנייה הלא נכונה, וככה הגענו למצב בו אנחנו צריכים לחגוג באמצעות יום מיוחד את מה שצריך להיות הטבעי ביותר. אלא שלתווית הסינתטית של ״יום ה(שקר כלשהו)״ אין כל עלות. ולכן לא יכולה להיות לה כל השפעה.

כן, יום המשפחה היום הוא מושג ריק מתוכן, מעין שריד לעולם בו היתה עבודה והיתה משפחה, והיה גבול בינם, בלי הודעות ומיילים בשעות הבית, ובלי שיחות ללקוחות מחו״ל באמצע הלילה. התזכורת הזו, כמו כל תזכורת, נועדה לצאת ידי חובה, שכן אין מאמץ קטן מציונו של יום בלוח השנה, ולכן זהו הפיתרון האהוב על פוליטיקאים, בפרט אלה שמנהלים את המדינה הזו בין חופשה אחת באושוויץ לזו שבאה אחריה – לוקחים כמה תמונות שמחות של משפחה, וסוגרים את הפינה בקצת יחסי ציבור. ליום המשפחה, כמו שתראו בגרף, יש משמעות ציבורית עמוקה קצת פחות מלשבוע הדופלגנגר הנתעב.

היום והחגיגיות

משמעותו של יום המשפחה, דומני, צריכה היתה להיות מעין תזכורת על חשיבות האיזון בחיים. אלא שאיזון הוא משהו יומיומי, שנעשה במודע, ומודע גם לעלות שלו – בדם ובדמים. כדי להגיע לאיזון טוב יותר אנשים צריכים במודע לתעדף כלפי מטה את העבודה, כדי להשאיר לעצמם שעות לבלות עם המשפחה, וחשוב לא פחות, אנרגיה לתפקד בשעות האלה, ולהעריך אותן. אז אם כבר להפליג במחשבות של מה היה אילו, אני מפליג ליום שהדרישה הזו תגיע במודע, עם מודעות למחיר הכלכלי, אישי, חברתי ולאומי. אני רואה אבות עם לפידים מחריבים משרדים שבהם הניאונים דולקים עד מאוחר. ואל תדברו איתי על בחירה אישית. נסו אתם לצאת מהעבודה בשלוש, ותראו מה קורה לדימוי שלכם בחברה, ולסיכויים שלכם להתקדם.

ועכשיו בחזרה למציאות, ולאחריות שלנו. כי גם להאשים את הממשלה זה קל מאד. קראתי סקר שאבות ״מתוסכלים מהמצב״. מה הם עושים כדי לשנות את המצב? כלום. כי לשנות שינוי אמיתי זה קשה מאד, ויש לזה עלות אמיתית. להיות מתוסכל בסקר זה נטול עלות וקל. קל כמעט כמו לחגוג את יום המשפחה, או להחליף את תמונת הפרופיל שלך למישהו מפורסם שאתה בדיוק כמוהו ובדיוק לא כמוהו. אז תסלחו לי שאני לא חוגג את הטמטום הזה.

בינינו, מוטב שגם אתם לא.

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא אסף

אסף רותם

משלב באופן אידיאלי בין אבהות לבין עצמאות, בכך שבכל פעם שאני נכשל באחד אני מאשים את האחר. פיתחתי משוואה מתמטית זוכת פרסים ולפיה: עצמאי X אבא = 0. האפס מתייחס להכנסה, כן? עושה דברים בדרך שלי, ותמיד מגיע לאותה צומת בחיים. מציע הרבה מאד מה ללמוד בתחום ה"איך לא לעשות דברים", אז בקיצור:

בזוגיות
אבא לאלונה
נו תקראו כבר

לבלוג של גיל >

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.