ביום האחרון של השנה יש מנהג כזה של סיכומים, אז ניסיתי להסביר לילדה בת שנתיים פלוס מה אומר המספר הזה, והשתמשתי בהמחשה ויזואלית של פטריות צבעוניות על משטח צהוב, וכך יצא, כמעט כמו תמיד, שאני מסביר לעצמו מושגי יסוד בקיום האנושי.

ובסך הכל 2013 היתה שנה טובה אלי מבחינה אישית, פחות לשאר האנושות.

בשנה החולפת הבנתי משהו אחד, סוף סוף, שהוא קשה להבנה לילדים מזדקנים כמוני, והוא שאני חייב להמציא את עצמי מחדש. והיכולת הזו, בהנחה שאצליח לשכללה, היא בעצם הכלי היחיד שיהיה לי בעולם, כי כל התחומים שעסקתי בהם עד לפני שנה הולכים ונגרסים בידי אלגוריתמים ובידי ילדים בני 23 רעבים לכל עבודה בכל שכר. ואת התהליך הזה, של המצאה מחדש, ניאלץ כולנו לעבור יותר פעמים ממה שהיינו רוצים, אני חושש, כי אבטלה בגיל 43 היא לא אופציה עבורי, לא כלכלית ולא מוסרית, וגיל 43 הוא כבר מעבר לפינה.

ושינויים גדולים, יש להם נטייה לשנות גם את הדברים שלא ציפית שישתנו, ולכן הדבר היחיד שאני יכול להגיד לכם לגבי 2014, זה שגם כאן יהיו לא מעט שינויים. אולי אני אפטר את גיל, ואולי אני אשלש את מה שאני משלם לו. ואולי נוסיף לבלוג עוד כותב או כותבת. מה שכן, בטוח שנעשה דברים שמתאימים לאבולוציה של בלוג ושל האנשים שמתפעלים אותו, כי אבולוציה היא הקבוע הכי יפה ביקום. אבל אנחנו לא יכולים לספר לכם מה יקרה, כי אנחנו עצמנו עדיין לא סגורים על זה, אז פשוט תצטרכו להקליק כל יום 12 פעמים כדי לגלות. בסופו של דבר – לא תתאכזבו.*

2014

*אלא אם אתם גיל ואני אחליט לפטר אתכם, ואז כן תתאכזבו.

 

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא אסף

אסף רותם

משלב באופן אידיאלי בין אבהות לבין עצמאות, בכך שבכל פעם שאני נכשל באחד אני מאשים את האחר. פיתחתי משוואה מתמטית זוכת פרסים ולפיה: עצמאי X אבא = 0. האפס מתייחס להכנסה, כן? עושה דברים בדרך שלי, ותמיד מגיע לאותה צומת בחיים. מציע הרבה מאד מה ללמוד בתחום ה"איך לא לעשות דברים", אז בקיצור:

בזוגיות
אבא לאלונה
נו תקראו כבר

לבלוג של גיל >

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.