אני: אריאלי, את יודעת שאבא כתב ספר?

אריאל: ספר?

אני: כן. ספר של אבא.

אריאל: …

אני: שמחה שאבא כתב ספר?

אריאל: …

אני: לא כל האבות מוציאים ספר, את יודעת?

אריאל: איפה ספר של אבא?

אני: הנה.

עם הספר

אריאל: גם זה הספר של אבא? (מצביעה על "הזהו אדם" של פרימו לוי)

אני: זה ספר של אבא, אבל זה לא אבא כתב אותו.

אריאל (עם "הזהו אדם" בידה): ספר של אבא?

אני: זה מישהו אחר כתב ועכשיו זה שלי.

אריאל (מאוכזבת): לא אבא כתב?

אני: אבא כתב ספר אחר והקדיש אותו לאריאל. (מוריד ספר מהמדף) תראי פה ב"איילת מטיילת".

אריאל (מודאגת): "איילת מטיילת" של אבא?

אני: לא מתוקה, "איילת מטיילת" שלך. הספר של אבא מוקדש לך. תראי, ב"איילת מטיילת" כתוב פה "לאמא".

אריאל (מודאגת): "איילת מטיילת" של אמא?

אני: לא לא, מתוקה, "איילת מטיילת" שלך. אבא כתב ספר אחר.

אריאל (מתעניינת): אבא כתב את "איילת מטיילת"?

איילת מטיילת אבא גיל

אני: …

אריאל (מתרגשת): אבא כתב את "איילת מטיילת"?

אני: אה… כן, אבא כתב את "איילת מטיילת".

(חיבוק)

אני: כן, אני מאוד גאה בזה.

אריאל: רוצה להתקשר לספר לאמא שאבא כתב את "איילת מטיילת"

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא גיל

גיל קדרון

כתב את הרומן הראשון שלו, "זרע הפורענות", אבל מתפרנס מעסק עצמאי של כתיבה שיווקית, סופר את השניות עד הטיול הבא בהודו, משחק כדורסל למרות שתי פציעות בברך, אוהב במיוחד את שני, רביעי וכל סוף שבוע שני.

אבא של אריאל
גרוש טרי
חי בפלורנטין

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.