עולם הדייטינג מספיק מורכב ומעיק גם כך, אבל בימי מלחמה, כידוע, המוזות שותקות. סף הרגישות כל כך נמוך והעצבים כל כך חשופים, שכל אמירה על המלחמה נתפסת בחשדנות במקרה הטוב ובזעם במקרה הרע.

יוצא לי להכיר נשים דרך האינטרנט או בשידוך, ותמיד זה עובר באופן בלתי נמנע דרך פייסבוק. בעוד שפעם העכבר היה ממהר ללחוץ על התמונות ולהתחיל לדפדף (ואז לראות איך הזמן שוחק לנו את החיים וכמה נפלא נראינו כולנו ב-2009…), אז עכשיו הסינון המשמעותי עובר דרך הסטטוסים.

צוק איתן טל פרידמן

(תמונה מהפייסבוק של טל פרידמן)

נכון כשאנחנו נוסעים בכביש ומישהו חותך אותנו, אנחנו בטוחים שמדובר במניאק מהשורה הראשונה, כי כל המידע שיש לנו עליו הוא שהוא מסוג האנשים הנאלחים שחותכים אותנו בכביש. גועל נפש, רפש אנושי. אבל אם הוא מסמן לנו עם היד לסליחה, אנחנו ישר מבינים שמדובר בבנאדם גדול שיודע להתבונן לתוך עצמו באומץ גנדהיאני, לא פחות, ולקחת אחריות על מעשיו. גיבור. בקיצור, מכירים, נכון? אז אותו דבר לגבי סטטוסים על המלחמה. כשכל מה שאנחנו יודעים הוא העמדה לגבי המלחמה – התוצאה הרת אסון לאהבה.

אני רואה שהיא מעלה תמונות סלפי מחויכות בבית קפה בזמן שהדרום בוער? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו אשה מנותקת שעסוקה כל כך בעצמה בזמן שכולנו פה בדיכאון.

היא משתפת שנינויות עוקצניות על המצב? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו בחורה מתחכמת חסרת רגישות.

היא זועמת על העזתים? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו אשה ערלת לב שחושבת שכל העזתים מחבלים ומתעלמת מהסבל הנורא שהם עוברים.

צוק איתן3

(תמונה: הארץ)

היא משתפת תמונות הומו-אירוטיות של חיילים גיבורים ומוסיפה טקסט מלא פאתוס וסימני קריאה? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו אורגיה לאומנית והתלהבות ממלחמה, שהיא בסופו של דבר משהו נוראי, לא משנה איך מסובבים את זה.

היא מאשימה את ישראל בפשעי מלחמה? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו אשה כועסת ולוחמנית שמקבלת משכורת מטורקיה ומשלוחי נפט מקטאר.

היא מבולבלת? אין לי כוח לזה. נו באמת, הסכסוך נמשך 100 שנה, זה לא מספיק זמן בשביל לייצר דעה פוליטית? פאתט.

היא עצובה? אין לי כוח לזה. מה אני צריך עכשיו אשה דכאונית, גם ככה הדייטים האלה מעיקים.

בקיצור, אין לי כוח לזה. נחזור לדייטים כשיגיע שלום.

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא גיל

גיל קדרון

כתב את הרומן הראשון שלו, "זרע הפורענות", אבל מתפרנס מעסק עצמאי של כתיבה שיווקית, סופר את השניות עד הטיול הבא בהודו, משחק כדורסל למרות שתי פציעות בברך, אוהב במיוחד את שני, רביעי וכל סוף שבוע שני.

אבא של אריאל
גרוש טרי
חי בפלורנטין

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.