"איך אתה רואה את הסדרי הראייה", שאלה אותי המגשרת.
"חצי-חצי. או הכי קרוב שאפשר לחצי-חצי", אמרתי.
"אוקיי", ענתה, ופנתה לאשתי לשעבר, "ואיך גיל בתור אבא?".

הלו, גברת, את רואה שאני כאן? אז כבר אמרנו שקל להיות אבא טוב. צריך לנשום, צריך להיות נוכח, ואתה גיבור ישראל. לאמהות אף אחד לא מפרגן במקרה הטוב, ומנקר בשאלות פאסיב אגרסיב במקרה הגרוע. זה חרא, אין ספק. אבל אמא היא עדיין הבוס ואנחנו צריכים להראות לגורמים הרשמיים שקיבלנו אישור מהמורה להסתובב במסדרון. הסמכות העליונה להורות שלי, הפוסקת האחרונה, היא, מסתבר, האמא של הבת שלי.

גישור אבהות תשאלי את אבא

"הוא אבא מצוין. לא הייתי מאחלת לאריאל אבא יותר טוב", אמרה.
חמודה. אז מה תגידי עכשיו, אה גברת מגשרת?! תתחילי סוף סוף להעריך אותי? כי אין לי כוח להוכיח שאכפת לי מהילדה שלי באותה המידה שלאמא שלה אכפת. תודה לאל, לילדה שלי יש אמא מעולה, ולא צריך שאני אגיד את זה בכלל, אבל אולי בכל זאת תישאלי אותי? לא? לא רוצה את האישור שלי בעניין? ומה עם אמהות גרועות – גם על האמהות שלהן אף אחד לא מערער? הן יושבות עם בני זוגן לשעבר מול המגשרת ואף אחד לא מתעניין איך עד כמה הן מזעזעות? אולי כי אמא רעה זה דבר כל כך גרוע שאנחנו לא רוצים לדמיין אותו אפילו.

לפני כמה זמן סיפרתי לידידה שהחלום שלי תמיד היה לטייל בהודו ולעבוד משם, חלום אפשרי יחסית, לאור העובדה שכלי העבודה שלי הוא מחשב עם חיבור לאינטרנט, אז לא כל כך משנה אם אני בפלורנטין או במומביי. אח, כמה טוב זה היה עושה לי, הפלגתי בדמיון. אז למה לא תטוס, התעניינה. אה, כי יש לי ילדה אולי? בסדר, אז תטוס רק לחודש חודשיים. הסתכלתי עליה. מה, תתגעגע אליה? התעקשה.

"הבנתי", אמרה המגשרת לאשתי לשעבר ושבה ופנתה אליי. ראיתי שרצתה להאמין שהיא יכולה לסמוך עליי עם הילדה. שלי. אבל עוד לא הייתה בטוחה במאה אחוז. איפה ההוכחה, איפה?

"ותגיד לי, גיל", הוסיפה, "אתה מחליף לילדה חיתולים?".

פוסטים הקשורים לנושא

תגובות אחרונות
  • 06.06
  • מירב

מעולה.
גם פיפי וגם *קקי*?

  • 06.06
  • שירלי

וזה בדיוק הצד השני של אותה מטבע, זה בא ביחד. כיוון שהתפקידים של "אבא" ו"אמא" שונים, ומערך הציפיות מהם שונה, אז גם לא מצפים שתהיה כמו אמא, וגם מעריכים כל מה שאתה עושה מעבר לציפיות שיש מאבא.
כיף לצחוק על זה שעל מה שלא תעשה תקבל פרס ופחות כיף לדעת שביחד עם זה בא חוסר אמון וחוסר ציפיות. "זה לא המקום הטבעי", כביכול.
כמו שאנשים יופתעו ויפקפקו ביכולותיי להחליף גלגל, או להחנות רכב כמו שצריך.

  • 06.06
  • Gil Kidron

נכון. לא יודע אם זה שווה את זה. מה שכן, גם להתלונן על מה שפחות כיף זה כיף.

  • 24.06
  • עומר

אז אצלי זה היה ככה –
המגשרת שאלה -"מה אתם רוצים?" וגרושתי אמרה "אנחנו רוצים משמורת משותפת". המגשרת אמרה –
"משמורת משותפת זה לא טוב, המשמורת תהיה אצל האם, מה לגבי הסדרי הראיה?"
גרושתי אמרה – " חצי – חצי". המגשרת אמרה – " זה לא טוב, זה יותר מדי. לינה פעם בשבוע זה מספיק". בקיצור גיל – תמיד יכול להיות יותר גרוע.

    • 24.06
    • Gil Kidron

    יאיר – איזה דיכאון. אתה צודק לחלוטין. אוף.

  • 25.06
  • גיל

באמת סיטואציה לא הגיונית. הצלחת בסוף לקבל חצי חצי?

    • 25.06
    • Gil Kidron

    כמעט

השאירו תגובה




הבלוג של
אבא גיל

גיל קדרון

כתב את הרומן הראשון שלו, "זרע הפורענות", אבל מתפרנס מעסק עצמאי של כתיבה שיווקית, סופר את השניות עד הטיול הבא בהודו, משחק כדורסל למרות שתי פציעות בברך, אוהב במיוחד את שני, רביעי וכל סוף שבוע שני.

אבא של אריאל
גרוש טרי
חי בפלורנטין

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.