אחד הרגעים המשמחים ביותר בלהיות אבא זה כשהילדה מעבירה, בצורה עקיפה אך כנה להחריד, את מה שהיא חושבת ומרגישה. ילדים, כולם יודעים, הם יצורים מאוד מתוחכמים. אבל איתרע מזלם להיות הרבה פחות מתוחכמים מאיתנו. לכן, כשהם חושפים את שעל לבם זה נפלא, פשוט נפלא. כאילו, אלא אם כן מה שהם חושבים גורם לך להרגיש חרא.

אבל אני סתם מדבר באוויר, הילדה שלי חולה עליי, מעריכה ומוקירה אותי.

אני יודע שאם לפעמים נדמה שלא זה רק כי היא מסתלבטת עליי. אני מקווה בשבילה שזה המצב.

תשאלי את אבא בקסבה

בקיצור, הדבר שהיא הכי אוהבת לעשות הוא לשחק משחקי תפקידים. היא אומרת שהיא תינוקת, שהיא הבובה ארנבת ברצלונה, שאני הים או השמיים או העץ או מה שזה לא יהיה. תענוג.

לפני כמה זמן היא אפילו שיחקה עם אמא שלה בהיפוך תפקידים – אריאל היא אמא ואמא היא אריאל. חמוד. אז היא התחילה להגיד לה כמה היא אוהבת אותה, כמה היא מתוקה ויפה, שאלה אותה אם היא רוצה ליטופים, ואז ליטפה אותה דקות ארוכות.

מהמם, פשוט מהמם.

וגם אני רציתי כזה.

אז באחת הפעמים ששיחקנו בכאילו ללכת לישון (זכויות היוצרים שמורות לנו), הפרחתי בלון ניסוי.

"את אבא ואני אריאל", אמרתי..

איזו שמחה! איזו התלהבות!

"אבא", שאלתי, "אתה אוהב אותי?". חיכיתי שתשקף לי עד כמה היא מאושרת ומלאה מכל החום והאהבה שאני מרעיף עליה. ואז חיכיתי עוד קצת. ואז עוד קצת. אבל היא לא התעניינה במיוחד בעניין ופקדה עליי לעבור למיטה של אריאל, ושהיא "תישן" במיטה שלי, מכיוון שהיא עכשיו אבא.

אז עברתי.

ואז היא פקדה עליי לייבב בזמן שהיא, אבא, ישנה.

אז יבבתי.

"מה קרה, אריאל?", שאלה אותי.

"אני עצובה", אמרתי.

"אה".

"אבא", שאלתי, "אפשר לבוא אליך למיטה כדי שלא אהיה עצובה?".

"לא", אמרה. "אני ישן".

סליחה? אני אי פעם אמרתי דבר כזה? הייתי אי פעם אומר או חושב להגיד דבר כזה? אני ישות שכל כולה חום ואהבה וחמלה! ילדה חוצפנית, מי חינך אותך בכלל. חכי חכי, אם את חושבת שאשכח את זה בפעם הבאה שתלכי לישון ושתבקשי לבוא לישון במיטה שלי, את לא מכירה אותי. אני לא שוכח אני. ואז נראה אותך.

"אריאל", אמרה לי הילדה, "את מפריעה לי לישון, זה לא נעים. עכשיו שקט".

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא גיל

גיל קדרון

כתב את הרומן הראשון שלו, "זרע הפורענות", אבל מתפרנס מעסק עצמאי של כתיבה שיווקית, סופר את השניות עד הטיול הבא בהודו, משחק כדורסל למרות שתי פציעות בברך, אוהב במיוחד את שני, רביעי וכל סוף שבוע שני.

אבא של אריאל
גרוש טרי
חי בפלורנטין

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.