הילדה בסך הכל ביקשה שאקרב את הכסא שלה לשולחן. זה הכל. היא ילדה מאוד פרטיקולרית ויש לה המון רצונות קטנים ומשונים שהיא מאוד ספציפית לגביהם. הפעם דווקא הבקשה שלה נשמעה תמימה, אבל בסוף השאלה היא הוסיפה מילה אחת שהסגירה אותה. "אתה יכול לקרב אותי לשולחן, אבא'לה?".

פה חשדתי.

אבא'לה? על מי את חושבת שאת עובדת?

מסתכלת למעלה

בימים האחרונים היא החלה לסיים כל משפט או שאלה בצורה דומה, בניואנסים שונים, וכבר אי אפשר היה להתעלם מהאמת.

"בוא, אבא".

"עכשיו הולכים לים, אבא גיל?".

בקיצור, כבר הבנתם את זה בעצמכם, הילדה זוממת משהו.

נכון, האינסטינקט הראשוני שלי היה, איזה יופי, אילפתי אותה, תראו תראו את זאתי, כל דבר מבקשת כל כך יפה, מתוקה שכזו. היא מעריכה אותי, מוקירה אותי, אוהבת אותי.

אבל זה בדיוק מה שהיא רצתה שאחשוב. על מי את חושבת שאת עובדת?

זה הכל כדי שלא אשים לב שהיא זוממת משהו. היא מנסה להרדים אותי, להסיח את תשומת לבי. אבל מה היא כבר יכולה לתכנן? מה זה יכול להיות? מן הסתם פוטש כלשהו או פעילות שהיא יודעת שלא ארצה לקחת בה חלק. או אולי פשוט היא יודעת שככה קשה לי לסרב לבקשות שלה. היא מתוחכמת זאתי, אני אומר לכם.

בקיצור, קירבתי את הכסא לשולחן והתיישבתי לאכול איתה, שנינו שמחים וטובי לבב. היא טרפה אורז עם שעועית שחורה, צחקנו והחיים היו יפים. התחלתי לפקפק בעצמי, אולי אני סתם פרנואיד והיא בעצם בסך הכל הילדה הכי מתוקה בארץ. האם זה באמת יכול להיות?

"אבא, מים", אמרה.

"בבק-?", אמרתי.

"שה", השלימה.

"בשמחה, מתוקה".

קמתי והלכתי למטבח, מילאתי כוס מים וחזרתי. ראיתי שהיא מסתכלת עליי בזווית העין, אבל למה להכניס מחשבות שליליות לראש. הנחתי את הכוס לידה. והתיישבתי.

"תודה, אבא שלי".

פה חשדתי.

פוסטים הקשורים לנושא
השאירו תגובה




הבלוג של
אבא גיל

גיל קדרון

כתב את הרומן הראשון שלו, "זרע הפורענות", אבל מתפרנס מעסק עצמאי של כתיבה שיווקית, סופר את השניות עד הטיול הבא בהודו, משחק כדורסל למרות שתי פציעות בברך, אוהב במיוחד את שני, רביעי וכל סוף שבוע שני.

אבא של אריאל
גרוש טרי
חי בפלורנטין

הצטרפו לרשימת
התפוצה

בהתאם לשינויים בעולם, גם המרחב המשפחתי משתנה, ואיננו עוד רק נשי, והוא גם לא צריך להיות כזה. האבהות שלנו שונה מאד מזו שחווינו כשאנחנו היינו ילדים.

אז אנחנו כותבים כי אבהות זה מגניב. ומרגש. ולא מדברים על זה מספיק. ואנחנו לפחות לא יכולים, או רוצים, להפסיק לדבר על זה.